<h1>ראבי"ה סימן תתקי"ט — משפטי כתובה</h1>
<h2>דף מח.</h2>
וכך אמר ר' פלוני חתן דנן אחריות שטר כתובת' דא קבילת עלי ועל ירתי בתראי וכו' [נוסח כתובה]. ואע"ג דאמר רבא בפ' שנים אוחזין [ב"מ ט"ו ע"ב] הילכ' אחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלוואה בין בשטרי מקח וממכר, ואנן נהגינן כר' יוסי [שם ק"ד ע"ב] לעשות כתוב' מלוה כאשר פיר' לעיל, ואפ"ה כתבינן לרווחא דמילתא. להתפרע מכל שפר ארג נכסין [נוסח כתובה], הוצרכ(נ)ו לכתוב, משום דתנן [גיטין מ"ח ע"ב] הניזקין שמין להם בעידית, בעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית, דיותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא, להכי יפו כחה לכתוב שפר, ממיטב. ארג. נחמד למראה [בראשית ב'], מתרגמינן דמרגג למחזי. נכסין. גם מטלטלי' איקרו נכסי, בפ' מי שמת [ב"ב ק"נ ע"ב]. וגרסי' בפ' שנים אוחזין [ב"מ ט"ו ע"א], א"ל שמואל לרב חנני' בר שילא אימליך וכתוב שופרא שבחא ופירי. [ו]גרסי' בפ' ארבעה אבות [ב"ק ז' ע"ב], מיטב שדהו, כל מילי מיטב הוא, ואע"ג דישיב אפי' סובין במשמע, דאי לא מזדבן בהאי מתא מזדבן במתא אחריתי לבד מארעא דליתיב ליה ממיטב כי היכי דליקפוץ עלה זבינא. וכיון שכתב שפר בשטר כתוב' נראה לי שדינה (בניזקין) [כניזקין]. ומשום הכי צריך בשטרות להמלך בשל עולם, ופשיט' דבשלו אין שמין. ותו גרסי' בההוא פרק' [י"ד ע"ב], שום כסף מלמד שאין ב"ד נזקקי' אלא לנכסי' שיש להן אחריות. והתני', ישיב לרבות שוה כסף. הכא במאי עסקינן ביתמי. אי ביתמי אימא סיפא, אם קדם ניזק ותפס מטלטלי ב"ד גובין לו מהן, ואוקימנ' לה בשתפס מחיים, והיינו דין של ירתאי בתראי. אבל האידנ' התקינו (ד)רבנן סבוראי למגבי לאשה ולבעלי חובים ממטלטלי נמי, דאין מצויין לנו קרקעו'. וכגון דווק' שהמטלטלי' בעין ביד היורשים או ביד אחר. וגם ספרים דינן כמטלטלי', [אבל אם מכר מטלטלין] או ספרי' אין כוחה בידה להוציא, שאם לא כן אין לך אדם שיכול לעשות משא או מתן אם אין אשתו עמו. ושווינהו רבנן סבוראי כבשמי' דאנטוכייא ואשלי דקמחוני' דאשה גובה פורנא מהם, כדאמר' בפ' מציאת האשה [כתובות ס"ז ע"א]. ור"ת פירש טעם אחר לדבר וכתוב לבסוף. ובתשוב' רבינו שלמה בר' יצחק ראיתי דספרים יכול נמי למכר וליתן בלא רשות אשתו שדינם כמטלטלי'. וכן עישור ניכסי וכתוב' בנין דיכרין, וכן פסק רבי' משלם. וגם רבנא יצחק האלפסי פסק כן בר מפרנסה דאינה בתנאי כתובה, כדקיימ' קיימ' דווק' ממקרקעי. וקניינן דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודקנינ' [נוסח כתובה], כדאמרי' פרק האשה שנפלו לה [כתובות פ"ב ע"ב], וכן לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן. ופריך, מאי וכן. ומשני, מהו דתימא התם דלא כתב דקנאי ודקנינ' [אבל גבי כתובה דכת' דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתי' קמ"ל, ויש שכותבין דקנאי ודקנינא] ודעתיד אנא למקני, וליתה, דהיינו וקנינ' שהוא להבא, דדקנאי היינו לשעבר. ואם בא לכתוב דעתיד אנא למקני, לא יכתו' ודקנינ', וכן שמעתי מאבא מרי. ובפ' מי שמת בסופו [ב"ב קנ"ז ע"א] גרסי', בעי ר' שמואל, דאיקני מהו. אליבא דר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך, דודאי משתעבד, כי תיבעי לך אליבא דרבנן. ומיניה לא מיבעיא לן, דמיני' אפי' מגלימא דעל (כתפאי) [כתפיה]. כי תיבעי, דאקני קנה ומכר, דאיקני קנה והוריש. ופשיט דמשתעבד, מדפסיק תלמוד' גבי לווה ולווה וחזר וקנה, והילכת' יחלוקו, ש"מ דמשתעבד. והיינו דכתבי' נכסין דאית להן אחריות, פי' קרקעות, ודלית להון אחריות [נוסח כתובה], פי' מטלטלי', כדתנן [קידושין כ"ו ע"א] נכסי' שאין להם אחריות נקנין עם נכסי' שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. כולהון יהון אחראין [נוסח כתובה], כדתנן [כתובות פ' ע"ב], לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת ליך על השולחן, אלא כל נכסיי יהון אחראין לכתובתיך. [ורב יהוד' מפ' בגמרא דתקנת שמעון בן שטח היא]. וערבאין למפרע מנהון שטר כתובתא דא [נוסח כתובה], כדגרסי' בסוף בבא בתר' [קע"ד ע"א]. ההוא דיינ' דאחתיה למלוה לנכסיה דלוה מקמי דליתבעיה ללוה. סלק' רב חנן בריה דרב ייבא. אמר רבא מאן חכמ' למעבד הכי אי לאו רב חנן דגברא רבא הוא. קסבר, נכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה, ותנן, המלוה את חבירו לא יפרע מן הערב (תחילה), וקיימ' לן דלא יפרע מן הערב תחילה. ונ"ל דהני מילי אם הוא לפנינו, אבל אם הלך לו ב"ד יורדין לנכסיו, כדאמרי' בכתובות [ק"ז ע"א], מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת [מזונות], ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו, אבל לא בניו ובנותיו ודבר אחר. והוא הדין דיורדין לנכסין לשלם כל הכתובה מנה מאתים והתוספת, כדתנן [שם ק"ד ע"ב], מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר תשבע בסוף, והיינו כשתטול כתובתה, ואפי' ימות, ולא ישוב עוד לביתו. וכן דין המלוה, שאם לא כן יהא כל אחד ואחד נוטל מעות חבירו והולך למדינת הים. ואפי' מן גלימא דעל כתפאי, בחיים ובמות [נוסח כתובה], כדאמרי' בפ' ד' אבות [ב"ק י"א ע"ב], אמר עולא א"ר אלע' הלכה גובה מן העבדים. א"ל רב נחמן א"ר אלע' אפי' מיתמי. א"ל ולאו מיניה. מיניה, ואפי' מן גלימא דעל (כתפאי) [כתפיה], וכו'. והכי נמי גרסי' בפ' מי שמת, הלכה נפל הבית עליו [ב"ב קנ"ז ע"א]. ויש להבין משמועה זו דאין מסדרין לבעל חוב. וכן פסק ר"ת והאריך בספר הישר. ובההיא דאשכחי' רבה בר אבוה לאליהו [ב"מ קי"ד ע"א] ה"ג, מניין שמסדרין לבעל חוב. א"ל גמר מיכה [מיכה] מערכין. ולא גרסי', מהו שיסדרו, והוא לא שאלו אם מסדרין או לאו, אלא למאן דאית סידור שאל מניין לו. ומה שאנו כותבין לעיל מיני', נכסין דאית להון אחריות, היינו לעניין לטרוף לקוחות, אי נמי מיתמ', כדאמרי' בפ' ארבעה [ב"ק י"ד ע"ב], שוה כסף, מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות. והתני', ישיב, לרבות שוה כסף. הכא במאי עסקינן [ביתמי, אבל אם תפס מטלטלין מחיים ב"ד גובין לו מהן. והני מילי בימי] חכמים הראשונים, אבל השתא מגבי' ממטלטלי דיתמי לכתובה ולבעל חוב. והא דתנן בהכותב [כתובות פ"ד ע"א], מי שמת והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב והיתה לו מלוה או פקדון ביד אחרים, וכו' עד, ר' עקיב' אומר ינתנו ליורשין, וכו', והלכת' כר' עקיב', (ו)הני מילי בימיהם שלא היו מגבין כתובה ממטלטלי דיתמי, הילכ' ינתנו להם ושוב לא תטרפם מהם. אבל בזמן הזה יתנו לכתובת אשה, משום דאפוכי מטרתא למה לי, אפי' היו בידם היו גובין. וכן ראיתי דן מורי אבי וגם שאר רבותי' הלכה למעשה.
<h2>דף מט:</h2>
ויהבינ' ליכי מוהר בתולייכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריית' [נוסח כתובה], דכתי' [שמות כ"ב] כסף ישקול כמוהר הבתולת, ותניא בפ"ק דכתובות [י' ע"א], כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה, מיכן סמכו חכמי' לכתובת אשה מן התורה. רשב"ג אומר כתובת אשה אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. ואוקימנא, כולה רשב"ג היא, וכתובה דקא' רשב"ג דהוי מדברי סופרים היינו כתובת אלמנה, ולהכי כתבי' לאלמנה, ויהבינ' ליכי כסף ארמלותיכי כסף זוזי מאה דחזו ליכי מדרבנן. ואין כותבין מוהר לאלמנה, וכן כתב רב עמרם, אבל התוספת כתובה כותבין לאלמנה כמו לבתולה. ואמרי' בפ"ק דכתובות [י' ע"ב], מאי אלמנה, אמר רב חנה בגדתאה על שום מנה. פי', כסף [י]שקול במפתה נאמר. כמוהר הבתולות, האמור באונס את הבתולה [דברים כ"ב] וקנסו הכתוב חמשים כסף בשביל מוהר בתוליה. שיהא זו כמו זה, הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן חמשים אף כאן חמשים ומה כסף האמור כאן שקלים דכתי' ישקול אף להלן שקלי' דלא תימא מעות. מיכן סמכו, מדקרי ליה מוהר. ובפ' החובל [ב"ק פ"ט ע"ב] גרסי', אמרי דלא נפיש כתובתה מכתובה דאוריית' והוי חבליה ארבעה זוזי דמשום ד' זוזי לא תפסיד. כ"ה וחמשים סלעי' הן מאתן זוזי, שהם דינר כסף, דסלע ארבע דינ'. ובפירושי רבי' אליקי' ראיתי בפ' מי שמת [ב"ב קמ"א ע"א] דהדינר של כסף שוקל ב' פשיטי' ומחצה למשקל הברזל. וגם רבי' שלמה פי' כן בבכורות פ' יש בכור לנחלה [מ"ט ע"ב], גבי חמש סלעים של פדיון הבן. ובתשוב' הגאונים כתב שדינר כסף משקלו זהוב רומנט, וכן קורין בקושטנטינא לזהוב דינר והוא שנים ומחצה למשקל הברזל ופחות מעט, שמאה מהן דהיינו מנה שוקלי' ליטר' פשי' פחות. ונותן לה ממעות מקום הנישואין, דתנן בפרק שני דייני גזירות [כתובות ק"י ע"ב], נשא אשה בקפודקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל, רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפודקיא, וטעמייהו מפורש התם. ותנו רבנן [שם] המוציא שטר חוב על חבירו, כתוב בו בבל גובה ממעות בבל וכו' עד כתוב בו כסף סתם מגביהו בכל מקום שירצה מה שאין כן בכתובה, ודלא כרשב"ג דאמר כתובה דאוריית'. והגאונים פסקו הלכה כרבנן, דמקולי שנו כאן, ויש שפסקו כרשב"ג דכתובה דאוריית', ולשון כתובה מוכיח כן, דחזו ליכי מדאוריית'.
